קמאו (2005) בע"מ נ' עיריית תל-אביב ואח'

פסק דין

פתח דבר

לפני תביעה שהוגשה על ידי חברת קמאו (2005) בע"מ כנגד עיריית תל אביב וכנגד הועדה המקומית לתכנון ובנייה ת"א לפצותה על נזקים שנגרמו לה לטענתה עקב מצג שווא רשלני, לפיו פעלה התובעת. בעקבות כך נגרמו לתובעת נזקים כספיים נכבדים.

יצוין כי תחילה הפנתה התובעת את תביעתה גם נגד עו"ד אחז בן ארי, היועץ המשפטי של הנתבעות 1-2 (נתבע 3 המקורי) ונגד אלחנן משי, מנהל מחלקת רישוי עסקים אצל הנתבעת 1 (נתבע 4 המקורי), אך במהלך קדמי המשפט שהתקיימו נמחקו אלה מכתב התביעה לאחר שב"כ הנתבעים הצהיר לפרוטוקול בימ"ש שהנתבעות 1-2 לוקחות על עצמן את מלוא האחריות לכל מעשי ומחדלי האורגנים מטעמם הנטענים.

הנתבעת 5 (כעת נתבעת 3) הינה חברת ביטוח ע"פ דין ובמועדים הרלוונטיים לתביעה זו ביטחה את אחריותם המקצועית של הנתבעות 1-2.

העובדות הצריכות לעניין

באמצע שנת 2005 נוהל מו"מ בין מר צביקה רוזנבלום, מנהל התובעת, לבין חברת מי.אל.סאן נכסים והשקעות (2005) בע"מ (להלן: "המשכירה") להשכרת נכס מקרקעין בפרויקט "סי אנד סאן" בתל אביב הידוע כגוש 6621 חלקה 11 הכולל בין היתר אולם בשטח של כ- 676 מ"ר (להלן: "הנכס" או "המושכר") לצורך הקמת אולם אירועים.

יוער כבר עתה, כי המשא ומתן הטרום חוזי וחתימת הסכם השכירות בהמשך נעשה עם חברת בי.אי.טי, אשר גם היא בבעלות ובשליטת מר צביקה רוזנבלום. בהתאם להסכם השכירות ניתן היה להמחות כל הזכויות והחובות לחברה אחרת בשליטת מר רוזנבלום, כפי שאכן נעשה לאחר הקמה של התובעת ביום 31.8.05 לצורך כך. היינו, לתובעת מלוא הזכויות והחובות של חברת בי.אי.טי.

עם התקדמות המו"מ בין המשכירה לבין מר רוזנבלום פנה האחרון באמצעות משרד אדריכלים מטעמו, אייל אינגבר, במכתב לנתבעת 1, מיום 24.7.05, בו ביקש לקבל אישור עקרוני לפתיחת עסק מסוג אולם אירועים.

ביום 25.7.05 ניתן אישור הבקשה במסגרת "מסלול ירוק". (על משמעותו של מונח זה נעמוד בהמשך).

ביום 26.7.06 נחתם הסכם שכירות ארוך טווח בין המשכירה מצד אחד לבין חברת בי. אי. טי לפיו הושכר הנכס החל מיום 1.8.05 ועד ליום 31.7.08 לצורך שימוש כאולם אירועים. יוער, כי סעיף 21 להסכם השכירות קובע תנאי מתלה, לפיו התובעת הייתה רשאית לבטל את תוקפו של ההסכם תוך 60 ימים מחתימתו, מכל סיבה שהיא וללא חובת פיצוי.

ביום 12.9.05 נתקבל אישור העירייה בדבר הגשת בקשה לרישיון עסק ע"ש המשיבה 1 כאשר מהות העסק המוגדרת בבקשה הנה "אולם אירועים והקרנות/קולנוע עם מטבח חימום בלבד וללא שטיפת כלים במקום" וביום 19.9.05 נתקבל אישור ממנהל אגף רישוי עסקים ביקורת תוכניות ואישורים חורגים בעיריית ת"א, לתוכנית המתוקנת שהוגשה ע"י התובעת, זאת על סמך היתר בנייה מס' 980565- 1 מיום 17.6.98.

בשלב זה החלו נציגי התובעת בעבודות שיפוץ ועריכת שינויים לצורך התאמת המקום לרישיון.

מיד לאחר שהחלה התובעת לבצע עבודות בנכס, הגישו דיירי הפרויקט לבית משפט השלום בת"א, ביום 28.9.05, תביעה יחד עם בקשה לצו מניעה זמני, המורה למשכירה ולשוכרת לחדול מביצוע עבודות להתאמת המקום לאולם שמחות ולהימנע מלהפעיל אולם שמחות ואירועים בנכס כל עוד אין בידן היתר בניה כדין.

ביום 29.9.05 ניתן צו מניעה זמני על ידי כב' השופט יפרח מבית משפט השלום בת"א האוסר להפעיל אולם שמחות כל עוד אין היתר בניה.

בין לבין, בקרב גורמים מקצועיים אצל הנתבעות היו חילוקי דעות באשר לשאלה האם ניתן לפתוח בנכס אולם אירועים. חילוקי דעות אלו באו לידי ביטוי בהתכתבויות הרבות שהובאו לידיעת כל הצדדים בחודש נובמבר 2005, לכל המאוחר.

ביום 23.1.06, בעוד ההליכים תלויים ועומדים בבית משפט השלום, ניתן לתובעת רישיון עסק זמני לניהול אולם אירועים.

ביום 2.2.06, קבעה כב' השופטת וולפסון מבית משפט השלום באשדוד כי הצו הארעי חל גם במקום בו ניתן היתר זמני לפי חוק רישוי עסקים ולכן למרות רישיון העסק צו המניעה נותר בעינו. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המחוזי בבאר שבע נדחתה אף היא.

במקביל הגישו דיירי הפרויקט עתירה מינהלית כנגד הנתבעות לבית משפט לעיניים מינהליים בבאר שבע, כאשר טענתם העיקרית נגעה לצורך של מתן היתר לשימוש חורג וכל עוד לא אושר שימוש חורג המתיר הפעלת אולם אירועים בנכס לא ניתן ליתן היתר לרישיון עסק.

בסופו של יום, קיבל בית המשפט לעניינים מינהליים בב"ש את העתירה וקבע כי רישיון העסק שהוצא ניתן בחריגה מסמכות והינו בטל כל עוד לא ניתן היתר לשימוש חורג להפעלת אולם אירועים בנכס.